Category: Personal

Posted on

יום עמוס, או: מיקי הכלב בשקית

חומוס. ברגע שאכלתי ממנו היום הזה השתנה. שמונת הקוראים של הבלוג יודעים שלפני כשנה וחצי עזבתי את העבודה לפרוייקט עם חבר. לא ממש סיפרתי על הפרוייקט, אבל מאז צירפנו חבר נוסף ואנחנו מתקדמים לאיטנו. זה היה יום צילומים לסרט וידאו על האפליקציה שאנחנו בונים. היינו לחוצים ועצבנים כי יש לנו תסריט שעבדנו (קרא: התווכחנו) עליו כל כך הרבה שעכשיו אף אחד מאיתנו לא באמת מרוצה ממנו, אנחנו מתפללים לאלוהי התכנות שהשרת לא יתרסק באמצע הצילומים ומישהי בצוות ההפקה הביאה חומוס לארוחת בוקר/צהריים.

הייתי רעב אז אכלתי מהחומוס אחרי כמעט שנתיים שלא נגעתי בזה, תוך כדי מקשיב לתלונות של חבר ההפקה על חריפות החומוס בזמן שחברה שלו (שהיא גם התפאורנית בצוות) מספרת לנו שחוץ מענייני השירותים שמצפים לו היא מוכנה להישבע שכשהוא אוכל חריף הפטמות שלו מתקשות (אל תטרחו לחפש את זה, זו כנראה תופעה מוכרת.)

צילמנו את האפליקציה ונשארתי לעזור בצילום החלק האחר של הוידאו. היה משעשע. אחר כך חזרתי הביתה, עייף אך מרוצה. שיחת טלפון מבשרת לי שבן משפחה קרוב ייאלץ לעבור הקרנות. אני מדבר איתו קצת, יודע מראש שלא באמת אוכל לשפר את מצב הרוח שלו אבל תמיד מקווה שאולי. זה לא עוזר ואני מבין אותו. הרי אני מאוכזב מהגוף שלי כשיש לי כאב בברך, או כשאני נאלץ לוותר על יום ריצה בשבוע בגלל כאבים לא ברורים באגן, או כשאני עולה כמה קילו אפילו שאני הולך ורץ עשרות קילומטרים בשבוע. אז אם הייתי מפתח סרטן זה כאילו הגוף שלי היה אומר לי “לך תזדיין, אתה ואורח החיים היחסית בריא שלך. יותר חומוס ופחות סובין!”

אנחנו עוברים על התסריט בפעם המי-יודע-כמה. ממש בקרוב נצטרך להקליט את הקול של מישהו עבור הסרט ואנחנו עדין עושים שינויים. בינתיים ידידה מבשרת לי שבכסף שהיא רצתה להשתמש לניתוח פלסטי שהיא ממש לא צריכה – היא טסה ללונדון. כיף לה. אנחנו מתעדכנים. אני מתקשר לידידה אחרת שיש לה יום הולדת והיא עושה משהו באיזה פאב תל אביבי. אפילו שאני עייף אני אומר שאני אגיע, מתקלח ועולה על האוטובוס. שיחה לאמא. הכל בסדר חוץ מעוד טפסים שצריך למלא בשביל ביטוח לאומי וגם בעיות שיניים. אבל זה לא הקרנות והכל יחסי. בעוד כמה ימים אני אפגוש אותה ונוכל להתעדכן יותר.

אני שם אוזניות. הנהג הכי איטי של דן כמעט מגיע לתחנה ואני כבר ליד הדלת. לפניי עומד מישהו עם שקית אשפה. פתאום אני שומע משהו מוזר. אני מוריד אוזניה אחת ורואה אנשים מסתכלים על השקית. עוד יבבה מתוך השקית ואנשים מתחילים לשאול את האיש מה יש לו שם. זה כלב, יחסית קטן. אנשים אומרים לו לפתוח את השקית והוא מסכים. קצת. אבל זה מספיק בשביל לראות שבתוך השקית נמצא כלב מאוד אומלל, חולה ועם חצי לשון מחוץ לפה באופן קבוע (גם כשהוא סגור.) מישהי צועקת “תן לו אויר. צער בעלי חיים!” אני, האיש, הכלב ועוד כמה אנשים יורדים בתחנה.

בחור אחד ואני מסתכלים אחד על השני, כאילו אומרים “אם תעשה משהו אני אתמוך בך” ואז החלטנו לעקוב אחרי האיש והכלב בשקית. כנראה שהוא הבחין בנו כי הוא נכנס לאחת החצרות. לא ראינו בדיוק לאיזה חצר אבל לא התכוונו לעזוב והוא כנראה הבין את זה, יצא מאיזה פינה חשוכה ושאל אותנו מה אנחנו רוצים. אמרנו שאנחנו דואגים לכלב בשקית.

יוסי (כך קוראים לבעלים) טען שאין מה לדאוג למיקי, שהוא בדרך לתת אותו למשפחה חדשה ושהם ידאגו לו. הבחור השני ואני אומרים לו שאין בעיה – נלך איתו למשפחה. בינתיים אנחנו מציעים לו לקחת יחד איתו את הכלב לוטרינר ולשלם את כל ההוצאות. אפשר לראות שיש קשר ביניהם – הכלב מגיב ליוסי ומסרב לקבל מאיתנו מים. גם יוסי מסרב להצעה שלנו. אחרי כמה זמן כבר די ברור שאין משפחה מאמצת ויוסי מתחיל להילחץ ולכעוס אחרי כל מיני שקרים אחרים שהוא ממציא. נראה שהוא מאוד מבולבל ובעצמו כבר לא זוכר מה נכון ומה לא. אנחנו מנסים לשכנע במילים מפייסות, אבל הוא לא משנה את דעתו.

החלטנו לקרוא למשטרה. הם מבטיחים כמה פעמים שהניידת בדרך אבל יוסי הולך, לא ברור לאן. אין מי שיעצור אותו ואין ניידת. בסוף הוא עולה על אוטובוס בכיוון חזרה. הבחור השני ואני מנסים להתחנן בפני הנהג שלא ייתן ליוסי לעלות לאוטובוס, שהוא כנראה לא בסדר, שהוא מחזיק בכלב במצב רע מאוד ושהמשטרה בדרך. אבל שום דבר לא עוזר. הבחור השני מחליט שהספיק לו וזה רק אני ויוסי, שעכשיו ממש כועס עליי כי ניסיתי למנוע ממנו לעלות על האוטובוס.

אני מתעלם ממלמולי הכעס של יוסי ואנשים חושבים שהוא מדבר לעצמו. הוא יורד בתחנה ומחכה לעוד אוטובוס. אני מחכה איתו ועם מיקי. הוא עדיין כועס עלי מאוד בגלל החדירה לפרטיות. עולים על אוטובוס נוסף ופתאום הוא מתחיל לדבר על וטרינר. אני מתקשה להאמין – דווקא “הטיפול השקט” עבד. אנחנו יורדים ומחכים לעוד אוטובוס. יוסי נרגע ומתחיל לספר לי שהחיים שלו לאחרונה לא קלים. אשתו נפטרה לפני חודשיים והוא מספר לי איך הם היו מטיילים עם מיקי בפארק. אני לא יודע אם הסיפור נכון, אבל צער מכה בי על האיש הזה שאיבד את אשתו ועכשיו נראה כל כך מנותק שהוא לא מסוגל לטפל בכלב שלהם כמו שצריך ומסתובב איתו בתוך שקית ברחובות באמצע הלילה. אוטובוס אחרון להלילה לוקח אותנו למרפאה הוטרינרית ליד הבית שלו, איפה שמיקי כביכול מטופל, ואני מתקשר לוטרינר ומתחנן אליו שיבוא אפילו שאני לא מצליח לספר לו בדיוק מה לא בסדר עם מיקי. הוא מתרצה ובא.

מיקי באמת מטופל שם. היה לי קצת קשה להאמין כי חשבתי שיוסי ממציא הכל. אבחון ראשוני: חום נמוך ודם בשתן. מיקי גם לא יכול לעמוד על הרגליים – כשמרימים אותו הן פשוט תלויות והוא נראה כמו בובה על חוט ללא מפעיל. חצי הלשון שלו בחוץ (תוצאה של חוסר בשיניים אבל לא בעיה בפני עצמה) לא מוסיפה חן למראה הזה. אחרי בדיקת דם וצילום מסתבר שחלק מהמדדים של מיקי מתאימים, פחות או יותר, לכלב מת – השקול של חוסר דופק מבחינת הדם. צילום רנטגן מגלה שיש לו כמה חוליות צמודות מדי שאולי מסבירות למה הוא לא עומד על הרגליים האחוריות, אבל לא את הרגליים הקדמיות. למיקי אין כמעט שומן והצילום שלו נראה כמו ציור של האיברים הפנימיים של כלב (כי אם היה שומן זה לא היה כל כך ברור.) הוטרינר מסתכל על הצילום בפליאה.

בזמן שאנחנו מחכים לבדיקות נוספות, מיקי שוכב על השולחן ורועד מקור אפילו שהוא מכוסה בשמיכה שלו. הוטרינר מטפל לו בכמויות פרעושים שהוא לא ראה כמעט אף פעם – הוא מתיז על מיקי כמות לא הגיונית של פרונטליין ומעסה את החומר לתוך העור שלו והפרעושים נסים על חייהם אל הראש ובעיקר אל האף שלו. הוטרינר אומר שהם כנראה שותים לו את כל הדם שהוא מייצר ושיש סיכוי שזה מסביר את הקושי שלו בעמידה, אבל נצטרך לחכות ולראות. מיקי מקבל עירוי נוזלים שמתאים לאבחון שלו, כמה זריקות ומקום ללילה להתאוששות על פלטה מחממת שתעלה לו את חום הגוף.

בשלב הזה יוסי כבר מדבר פחות או יותר כמו אדם נורמלי. הוא מתנהג בידידות ומתנצל שאינו יכול להשתתף בהוצאה עקב חובות שיש לו. כולנו מחליפים מספרי טלפון והולכים הביתה. השעה כמעט 2 והלו”ז שלי לאימונים מכתיב שאני אמור לקום בעוד פחות מארבע שעות לריצת 11.5 ק”מ. אני יודע שיהיה קשה להירדם אז אני מחליט לצאת לריצה מיד. במהלך הריצה הבטן שלי מתחילה להציק.

ידעתי שהחומוס הזה ישנה הכל.

(לחצו כאן לעדכונים על מצבו של מיקי.)
(לחצו כאן אם אתם מעוניינים לתרום לטיפול במיקי.)

עדכונים

21/6
יום וחצי אחרי אותו לילה מיקי עדיין שוכב באשפוז ונראה מותש. דברים חיוביים: הוא אוכל ושותה ומגיב כשנותנים לו זריקות. לפעמים הוא מרים את הראש לראות מי בא אליו. הוטרינר סיפר לי שאתמול בערב הוא היה אפילו במצב יותר טוב. דברים שליליים: ברגליים האחוריות שלו אין שרירים והן מנוונות לגמרי. אם הוא יעמוד על הרגליים אי פעם זה ייקח זמן.
הוטרינרים במרפאה משאירים אותו לפחות לעוד יום אשפוז נוסף ומחר יעשו לו בדיקות דם חוזרות לראות אם הגוף שלו מתאושש ולהחליט על המשך טיפול. עכשיו שהם מבינים את המצב (באותו לילה לא בדיוק היה ברור מי אני ומי הבעלים של הכלב) הם מחייבים אותי על הרבה פחות מהעלות האמיתית של הדברים.

22/6
הייתי אחר הצהריים במרפאה. דברים חיוביים: מיקי מגיב יותר והוא אפילו נבח היום קצת. ספירת כדוריות הדם האדומות שלו יותר טובה משמעותית, מה שאומר שהוא מייצר דם בצורה שיותר קרובה למה שצריך להיות. דברים שליליים: ספירת כדוריות הדם הלבנות שלו עדיין מאוד גבוהה והוא סובל מזיהום פנימי שמקורו או במוח או בעמוד השדרה. הוא מטופל באנטיביוטיקה עבור שני הדברים.
כרגע הוטרינרים מעריכים שהגיל המדווח שלו (6) נמוך מהגיל האמיתי שלו והוא יותר קרוב לגיל 12. הבעיה שלו בגב כנראה כרונית ולא נובעת מטראומה ולכן כנראה שהכיוון לא יהיה ניתוח כמו שחשבו בהתחלה. הוא יישאר באשפוז ובטיפולם המסור של עובדי המרפאה כמה ימים לפחות עד שהזיהום ייעלם ואז ייראו אם הוא מצליח להשתפר גם מבחינת הרגליים.
הוטרינרים החתימו את יוסי על מסמך שאומר שהוא מעביר את הטיפול במיקי אליי ולמעשה מיקי שלי. בכל מקרה אם יוסי יבקש עליו חזקה, ייערבו את המשטרה. היום כזו הזנחה של כלב זו עבירה פלילית. הסיבה היחידה שלא התקשרו כבר למשטרה היא שדי ברור שיוסי פשוט לא מבין מה לא בסדר במה שקרה למיקי. כנראה שיש לו איזה שהיא בעיה נפשית משלו, אבל לי זה כבר לא משנה.

24/6
מיקי לא שרד את הלילה האחרון. אחרי הביקור האחרון במרפאה כבר הבנתי שהוא נלחם מלחמה קשה, אבל קיוויתי שלפחות אוכל להעניק לו קצת חיים טובים לפני שהוא הולך.

(לחצו כאן אם אתם מעוניינים לתרום לטיפול במיקי.)

תרומות

נתרמו 1350 שקלים על ידי שמונה חברים טובים. תודה לכל מי שתרם ובכלל על התמיכה. ריגשתם אותי ואני אוהב אתכם מאוד.

הטיפול במיקי עלה עד עכשיו 2240 ש”ח מאחר והזעקנו את הוטרינר בלילה. נעשו כמה בדיקות דם וצילום רנטגן ומיקי מקבל זריקות ועירויים באופן קבוע. הוא גם נשאר באשפוז במרפאה כמה ימים. אין לי שום כוונה להרוויח מזה כסף, אבל אשמח לחלוק את הנטל.

Posted on

Happy Birthday To Me. I’m 35

Wow. 35. This age comes with some serious what-am-I-doing-with-my-life kind of thoughts. Being unemployed, single and living with a cat at that age is hardly normative (at least in Israel) and despite being very content with the current situation it’s hard not to ponder other life choices.

In any case, it’s time for the yearly look back:

A year ago I left my job to start a new venture with a friend. We since grew to a 3-person team and by now we have a very early version of our product, while we’re still tweaking the requirements for the first release. Hopefully in a few months we’ll have something to show for. This is probably the year in which we’ll know for sure whether this project is destined to take off or not.

Being unemployed (and having no income) for so long is my biggest worry for the upcoming year. I was very willing to spend some of my savings on this project, but I was hoping it will be in a better place by now. Other than that, I don’t think there’s a lot to say about entrepreneurship that hasn’t been said before. The joys and sorrows of this road are well documented in countless articles. I’m otherwise happy with my life, something I wished myself a year ago on my birthday post.

Travelling: I was abroad twice – France/Germany and Switzerland. Both trips were great. Having already booked one trip for this year – to The Prodigy’s 3rd Warrior’s Dance Festival – I already made sure that I’ll keep “exploring the world” this year as well. Travelling has become one of my favorite things.

Side projects: I updated Dindy a few times in the past couple of weeks, hoping to address issues users have been experiencing for a while. I don’t plan to add any new features to Dindy – this was just to prevent it from rotting in the Android market. Unfortunately it hadn’t gained any new users for a long time now, yet it remains with a relatively high user score (4.2 out of 5.)

Another side project is my online will idea from nearly 3 years ago. I already have an almost fully functional version of it running on Google App Engine, but there’s still a long way to go as it lacks visual design (if you’d like to help me with that – let me know) and there’s still quite a lot of code to write.

Workouts: Having suffered some injuries I’m working out (running) only twice a week now. I’m not happy about it, but I’m still in pretty good shape so it’s not that bad. I hope my injuries will subside and that I’ll be able to get back to my 3-workouts-a-week routine at some point.

That’s about it, I guess. I hope you’re happy too.

Posted on

Followup Dindy Update

A week after the previous update, I started getting crash reports on the Android developer dashboard. The core reason for the crashes was that I started building Dindy against a newer Android platform version. As a result, a compatibility hack related to how services are started stopped doing its work and Dindy started crashing.

To those of you who are interested, the difference is that Service.startService() started returning START_STICKY instead of START_STICKY_COMPATIBILITY.

I consider this very poor backward compatibility support on Android’s side. It also forced me to deal with Dindy’s service being killed by the Android platform at any given time. The solution wasn’t a trivial one – I had to add a new table to the database to save Dindy’s runtime state.

At least now hopefully (and excluding other bugs) Dindy will work on most phones, even those where the service is being killed for no reason.

Posted on

Dindy Got An Update

After a year of not updating Dindy and mainly apologizing to users from time to time because Dindy doesn’t work on their phones, I finally updated Dindy. The trigger was a change made in Locale, which Dindy supports. Sadly enough, I’m pretty sure it will still won’t work on many phones.

I still haven’t managed to get my hands on a phone, on which Dindy doesn’t work, long enough to hook it up to my computer and figure out what the problem is. But since it works well on all base (“Nexus”) versions of Android and also on many other devices – I blame the changes made to the OS by phone manufacturers.

Hopefully I’ll figure it out. While Dindy is pretty much a finished and abandoned project, I would still like to know that it works well for whoever is using it.

Posted on

7 Years Of Working Out

It’s a little bit strange to write about the 7th anniversary of my first day at the gym after not actually doing any physical activity in the past 2 weeks due to what turned out to be just an infection (which I’m finally treating with some antibiotics.) That’s why it’s also not surprising that I missed the actual date by a day. But I hope to get back to my running routine (3 times a week, 1 hour, ~11 km run) in a week or two considering that the pain is almost gone.

The big challenge over the past 8 months of workouts was running outside instead of in the gym. Running outside is considerably harder for me, especially when it’s hot, cold or raining. At some points during these months I’ve considered going back to the gym but eventually powered through. As winter is getting closer, I might reconsider.

So here’s to another workout year.

Posted on

Taking The Week Off From Running Due To Pain

I’ve been doing the same running routine for quite a while now – 3 times a week, 11.5km. Lately I’ve been experiencing some pelvic pain that refuses to go away. In 2 days I’m going to see an orthopedic doctor but for now, after reading online about some of the possible ailments (like Osteitis Pubis), I’m taking this week off from running.

Every time I stop running because of pain I start fearing that following the rest period I won’t be able to get back to running. Even worse, I fear that I’ll regain the weight I’ve lost since I started working out nearly 7 years ago. These fears may be illogical, but I can’t help it.

Hopefully I’ll be better soon enough to go back to my running routine.