לבד 2

איך אתה רוצה שיהיה לך טוב
אם אתה לא עושה כלום עם עצמך
אם אתה נותן לראש להתעלל בלב
אם אתה מתמכר לגלים של כאב.

מרחם על עצמך ואומר:
אל תשקע במחשבות.
אל תיפול ברשתות
של עצב וכאב,
של אכזבה ודכאון.
אתה יפה, אתה מוכשר,
אתה מצחיק, אתה חכם.
אבל אתה פשוט לבד.

(נכתב לפני 10 שנים לפחות. מצאתי אותו יחד עם ההערה המקורית הבאה:
השיר לא היה אמור להיות בנושא בדידות, וגם היה אמור להיות יותר ארוך בצורה שאפשר יהיה להוסיף לו מנגינה. אבל זה מה שיצא, ומאז דברים קצת השתנו וכנראה שלעולם לא יהיה לו המשך, אז אני מפרסם אותו כמו שהוא.)

שיר המבוך

(עוד משהו ישן שאבד באסון העברית הגדול של הבלוג הזה)

שיר המבוך, שיר המבוך
נולדת!
“אתה נמצא כאן”
אומר השלט שמצביע על מפה,
שתראה בפעם האחרונה.
החוקים:
נקודת ההתחלה נבחרה בשבילך.
יש אינסוף יציאות.
הבחירה בדרך היא שלך,
והיציאה תהיה לפי הדרך.
אתה מצוייד במשפחה,
ואינך רשאי להחליפה.
קדימה, התקדם!

שיר המבוך, שיר המבוך
ימינה ושמאלה, מה אתה רואה?
בחר בחוכמה.
בחר במסדרון הארוך חסר הפניות,
וכשתרצה לחזור החזרה תהיה קשה.
בחר בפיתולים ובפניות,
ואולי תמצא את עצמך חזרה באותה נקודה ממנה יצאת.

שיר המבוך, שיר המבוך
יש אנשים בדרך.
הצטרפות אליהם תבטיח שינוי,
בדרך שלהם וגם בשלך.
אושר,
אהבה,
עצב,
אכזבה.
כולם נמצאים בדרך, כולם אפשרויות.
מאכזבה לומדים,
עצב מעכב,
אושר ממלא.
אהבה… אהבה היא… אין זמן, חייבים לזוז.

שיר המבוך, שיר המבוך
כאוס מוחלט, אבל אתה חייב לבחור.
גילית כשרון, התקדמת לכיוון אחד.
גידלת משפחה, התקדמת לכיוון שני.
לא תמיד אפשר לחזור.
על רוב הבחירות שעשית לא תוכל להתחרט,
השינוי נעשה.

שיר המבוך, שיר המבוך
חלק מהדרכים יהיו ללא מוצא.
סוף!
אבל יש תקווה,
חזור על עקבותיך ומצא אותה.
נשאר מעט זמן, אבל אל דאגה:
כשתמצא אהבה… לא עכשיו, קודם חזור.

שיר המבוך, שיר המבוך
אתה לקראת הסוף,
כל הדברים שעשית מתכנסים.
אתה מסתכל אחורה ובקושי רואה
את הפנייה האחרונה שעשית
משוך בכתפיים וצא מהמבוך.
כבר לא אכפת, לא אכפת…
כי מצאת אהבה.

שיר המבוך, שיר החיים
מתת!
חיית באושר?

אל

(זה שיר ישן שנכתב לפני הרבה שנים ומצאתי עכשיו. הוא לא גמור אבל גם לעולם לא ייגמר, אז הנה)

אל תנסו לנחם אותי –
כבר לא כל כך כואב.
יש לי כבר
שנים של נסיון
ושריון סביב הלב.

אל תנסו לחבק אותי –
אני לא כזה חלש
כמו שאני נראה.
וגם אם כואב אני אתגבר
זה לא כל כך נורא.

ואם נראה שאני לוקח
את הכל קשה –
אל תגידו לי את זה.
במקום זה תנסו להבין
שאני לא אתם.
תהיו רגישים איתי
כמו שאני איתכם.

אז אל תנסו לנחם אותי –
כדי להמשיך הלאה
צריך קודם להתאבל
על העבר.
עם לב מלא חרטות
על שנים אבודות
אי אפשר להמשיך
אל המחר.

על מה צריך לחתום כשקונים נוקיה 5800 באורנג

חבר “הדליף” לי את המסמך ה”חסוי” שעליו נדרש לקוח אורנג’ לחתום כשהוא קונה נוקיה 5800, טלפון שאמור להיות די מתקדם. המסמך מפרט “נושאים תפעוליים” שעליהם הלקוח מסכים כשהוא קונה את המכשיר. הנה ציטוט:

  • בשל מאפייני מערכת ההפעלה תיתכן איטיות בזמן התגובה של המכשיר בעת ביצוע פעולות שונות או בעת מעבר בין תפריטים.
    כפתרון לתופעה זו, אנו ממליצים לסגור את כל היישומים שאינם נמצאים בשימוש.
  • לעיתים רחוקות, בעת ביצוע פעולות שונות, ייתכן כי המכשיר יקפא (במקרה זה יש לכבות את המכשיר ולהפעילו מחדש).
  • בשל התאמת המכשיר לשפה עברית ייתכן כי בחלק מהאפליקציות, הכתוביות יופיעו בעברית הפוכה.
  • תיתכן תופעה בה השעון במכשיר יאבד דקה בכל יום. כפיתרון לתופעה זו אנו ממליצים להגדיר במכשיר עדכון זמן אוטומטי.
  • בעת הגדרת תיבת המייל במכשיר תתבקש להזין שם משתמש וסיסמא פעמיים.

אני חושב שזה מצחיק.

איך אומרים? קול או כל

קבלתי הזמנה לחתונה. בהזמנה היה כתוב “כל ששון וכל שמחה”. זה נראה לי מוזר: תמיד חשבתי שזה “קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה”. חיפוש מהיר בגוגלך של “ששון שמחה חתן כלה” מגלה שאף אחד לא באמת יודע. למעשה, תוצאות החיפוש הראשונות מראות שלוש וריאציות שונות

  • קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה
  • כל ששון וכל שמחה, כל חתן וכל כלה
  • קול ששון וקול שמחה, כל חתן וכל כלה

אז איזה מהוריאציות נכונה? עכשיו נראה לי שהאחרונה הכי הגיונית, אבל אפשר להגיד שכולן הגיוניות במובן מסויים.

תלמה. הכח להצליח?

אין לי טלוויזיה בבית. זה לא אומר שאני לא רואה תוכניות טלוויזיה, אבל מה שבטוח זה שאני לא רואה פרסומות. עדיין אני נחשף לשלטי חוצות כשאני נוסע בכבישי ארצנו עמוסי השלטים.

לאחרונה אני רואה את הקמפיין החדש של תלמה. על השלטים כתוב “תלמה. הכח להצליח.” אני שואל את עצמי: למה חברה שעיסוקה מזון צריכה כזה מין סלוגן? איזה כח להצליח צריך כשאני מוסיף מים חמים לכוס של מרק מוכן? רק במדינה שנמצאת במלחמה מתמדת יש הגיון להוסיף את המילה “כח” בפרסומת לחברת מזון.

יש לי שני הסברים אפשריים לפרסומת הזו:

  • איזה משרד פרסום הצליח לשכנע מישהו בתלמה שהם צריכים סיסמא דמויית Just do it של נייקי ונכשל חרוצות
  • יש איזה שהוא קשר לפרסומת בטלוויזיה שאני לא יודע אותו כי אין לי טלוויזיה

בפני עצמו, הסלוגן “הכח להצליח” נראה לי דבילי במקרה הטוב. אם רוצים לקשר את תלמה להצלחה היה אפשר לחסוך את “הכח” ופשוט להגיד “תלמה. הצלחה.”

בן שלושים ביום שלישי

ביום שלישי אני אהיה בן שלושים. מי היה מאמין. שלושים. איך הזמן רץ.

זה מוזר איך שמייחסים למספרים עגולים משמעות מיוחדת. אפילו כל המחקרים, הקלישאות והמאמרים מתייחסים למספרים עגולים: “רווקה בגיל שלושים”, “החיים מתחילים בארבעים”, גיל הזהב מתחיל בשישים ועוד ועוד. אבל למעשה המספרים העגולים הם תוצאה של בחירה שרירותית בשיטה הדצימלית כדי לספור. אם היינו סופרים הקסדצימלי, דברים היום נראים שונה לגמרי. בטח לא הייתי כותב כלום עד שהייתי בן 20 (שלושים ושתיים דצימלית).

אבל ככה גדלנו וככה מספרים שרירותיים הופכים להיות משמעותיים בחיים שלנו. בלי לשים לב, מחשבות על החיים חודרות לתודעה שלך. אתה מתחיל לחשוב מה אתה עושה בחיים לעומת מה חשבת שתעשה וכל מיני כאלה. למזלי, רוב הזמן ידעתי שאני רוצה לעבוד במחשבים וככה באמת יצא. אמנם חשבתי שעד עכשיו אני אהיה לפחות ראש צוות אבל עכשיו אני לא בטוח כמה אני רוצה משרה ניהולית מסוג middle management שכזו. כמו הרבה ישראלים אחרים יש לי חלומות על “המכה הגדולה” – לפתוח איזה חברה שתעשה משהו חדש שאף אחד אחר לא חשב עליו ולקבל על זה המון כסף. בינתיים אני אפילו לא מצליח למצוא את הזמן או את החשק להקים רעיונות שמתרוצצים לי בראש הרבה זמן.

מבחינת עבודה, בכל אופן, אני די מרוצה. בשנה שחלפה סוף סוף התחלתי לעבוד בחברה קטנה כמו שתמיד רציתי. והמקום שאני עובד בו עכשיו באמת טוב והמוצר שאנחנו מפתחים באמת שווה את המאמץ. עדיין, לעבוד כל כך קשה בשביל מוצר של מישהו אחר זה די מטריד. אני מסכים שבסופו של דבר זה מה ש”שם לי אוכל על הצלחת” אבל הייתי רוצה שזה יהיה משהו שלי.

בשנים האחרונות התחלתי להתאמן. אני מתאמן כבר שנתיים ושלושה חודשים. אפשר להגיד די בבטחה שעברתי את השלב שבו רוב האנשים פורשים, למרות שנראה מה יקרה אחרי שלוש שנים של אימונים (עוד פעם המספרים השרירותיים האלה). אני מאוד מרוצה מהתוצאות. בזמן האחרון קצת פחות, אבל יש תקופות ויש תקופות. ההתמדה חשובה יותר מתוצאות הביניים.

עוד דבר שעשיתי בשנים האחרונות זה להיפטר מכל הידידות שהיו לי. תמיד רציתי לכתוב על קשרי הידידות שהיו לי מאז שהייתי בגיל הטיפש-עשרה, אבל אני אף פעם לא יודע איך להתחיל. בכל אופן, עניין “הידיד הנצחי” נגמר, ונשארו הרבה זכרונות וגם צער על שנים מבוזבזות. אבל לפחות אני לא תקוע שם יותר.

ובנימה אופטימית זו – אל תשכחו להתקשר ולהגיד מזל טוב. לא צריך מתנות. רק לזכור.

מוזרויות בקניונים – חלק שלישי – קניון ארנה

קניון ארנה בהרצליה הוא הקניון עם אחד החניונים הכי מסובכים שאני מכיר. כל חניה מזוהה על ידי ארבעה פרמטרים: קומה (אחת משלוש), צבע (אחד מארבעה), שורה ועמוד (16 ועשרים ומשהו בהתאמה). בגלל זה ליד כל מעלית כתוב לאיזה צבע היא מגיעה. למשל, המעלית שבה השתמשתי בפעם האחרונה, שמגיעה לחניון הסגול, או באנגלית: the purpul parking.

The Purpul Parking

ואם מסתכלים מקרוב, אפשר לראות שקומת המסחר התחתונה היא למעשה lower commercial lewel.

מוזרויות בקניונים – חלק שתיים

הקטע עם נעלי הקרוקס לא אקסקלוסיבי לקניון אם הדרך. גם בדיזנגוף סנטר (ובעוד קניונים) יש את אותה אזהרה. אבל בדיזנגוף סנטר יש משהו אחר מעניין. באחת המעליות לכל קומה יש גם מספר וגם שם. המספרים והשמות הם כדלקמן:

  • קומה 1- (גם כתוב בטוש לידה 0): הכיכר
  • קומה 1: קומת כניסה
  • קומה 2: קומה ראשונה
  • קומה 3: קומה מעל
  • קומה 4: חניון גג

פאנל מעלית בדיזנגוף סנטר

ברור לי שבעקבות אי הבנות רבות מישהו כתב בטוש אפס ליד 1- כי אנשים פשוט לא הבינו שמשם אפשר לצאת. לפחות ככה נראה לי. אבל למה קומה 2 נקראת קומה ראשונה? ולמה קומה 3 נקראת קומה מעל?